כשאני חושבת על ישראל, אני נזכרת במשפחת כהן. ישראל לא מזכירה לי את הכותל המערבי, אלא את החופשות אצל משפחת כהן בתל אביב. מי שלא מכיר אותם, עשוי לחשוב שהם עצמם תיירים בישראל. משעשע לראות איך הם מתמרחים בשכבות עבות של קרם הגנה, ואיך הם מסתובבים בכובעים גדולים ומשקפי שמש. הם תמיד עושים הכנות מדוקדקות, כולל תיק גב, ועושים לנו תכנית מתוכננת עד הפרט האחרון. למדתי מהם הרבה על התרבות הישראלית – על יום כיפור שבו כל הכבישים ריקים. גרנו על כיכר ויצמן שהיא מעגל תנועה גדול, ושהילדים עשו בו רונדלים עם הקורקינט. כאשר חברים של משפחת כהן בכל זאת השתמשו באוטו, היו כמה ילדים שזרקו עליהם אבנים. וגם פסח, כשכל המשפחה התאספה אצלם. משפחת כהן לא הקפידו לערוך את הסדר כמו שנהוג במשפחת דתיות. הם קראו שניים-שלושה קטעים מההגדה, לא כולה. הייתה נגיעה דתית, אבל מאחר שמשפחת כהן מסויגת מהדת, הם גם תקעו בדיחות. זה היה חג משפחתי כמו אצלנו חג המולד. אני מסתדרת מצוין עם הילדים שלהם. הם מדברים אנגלית ממש טוב. בניגוד למצב בצרפת ובספרד, ששם צעירים לא יודעים אנגלית בכלל, אפשר להתגבר מולם על מחסום השפה בקלות. כמובן יש הבדלים ביננו, אבל לא ניתן להכליל אותם. כפי שהתחוור לי מהסביבה של מיקי וליאת כהן, הם מעורבים יותר בחברה. ליאת הולכת כמה פעמים בחודש למעין קבוצת צופים שפעילה מאוד בעניינים חברתיים. כמו-כן, עם בית הספר הם יוצאים בכל שנה למחנה קיץ. מיקי נהג ללכת לסוג של מעבדה או מכון מחקר, שזה כנראה דבר שגרתי לגמרי. כמובן, הם גם עוסקים בפעילות כזאת כדי לזכות בתפקיד טוב יותר בצבא. יש להם תמריצים אחרים מאשר אצלנו. בעבר תמיד חשבתי שכולם באמת משרתים כחיילים ממש במשך שנים, אבל התברר לי שיש שם תחומי עיסוק מגוונים הרבה יותר. מי שמתכוון לעבוד בתחום טכנולוגיות המידע לאחר השירות הצבאי, אז מתברר שהצבא הוא המעסיק הטוב ביותר. בכל זאת, זה נראה לי קשה מאוד שמכריחים אותך ללכת לצבא שלוש שנים (בנים) או שנתיים (בנות). זה כמובן קשור להיסטוריה של ישראל, אבל קשה לי להעלות על הדעת שאחרי בית הספר אהיה מנועה לעשות מה שאני רוצה במשך שנים אחדות. מי שלא מאמין בקונספט של צבא ונשק, זו ממש מגבלה. אמנם לא הבחנתי אצלם בפחד, אבל הם גם לא שמחים לקראת השירות. הם פשוט מתייחסים לעניין כדבר טבעי. הרי בעיר רואים כל הזמנים חיילים במדים, והם גדלים לתוך זה. דיברנו הרבה גם על מוזיקה. הם אוהבים מאוד את הביטלס, כמוני, ומוכשרים במוזיקה. למיקי יש שמיעה אבסולוטית, וליאת מנגנת בפסנתר. גם אני מנגנת בפסנתר, אבל ממש לא ברמה הגבוהה שלה. כן, אני מסתדרת איתם מצוין. יש בינינו מעין חברות, גם אם אנחנו לא מכירים בצורה כזאת כדי לחלוק בינינו כל דבר.
תרגום: דוד אייכנראנד
נלי דורמן, בת 16 מתגוררת בברלין וביקרה בישראל באופן פרטי.
Cookie-Zustimmung verwalten
Um dir ein optimales Erlebnis zu bieten, verwenden wir Technologien wie Cookies, um Geräteinformationen zu speichern und/oder darauf zuzugreifen. Wenn du diesen Technologien zustimmst, können wir Daten wie das Surfverhalten oder eindeutige IDs auf dieser Website verarbeiten. Wenn du deine Zustimmung nicht erteilst oder zurückziehst, können bestimmte Merkmale und Funktionen beeinträchtigt werden.
Funktional
Always active
Die technische Speicherung oder der Zugang ist unbedingt erforderlich für den rechtmäßigen Zweck, die Nutzung eines bestimmten Dienstes zu ermöglichen, der vom Teilnehmer oder Nutzer ausdrücklich gewünscht wird, oder für den alleinigen Zweck, die Übertragung einer Nachricht über ein elektronisches Kommunikationsnetz durchzuführen.
Vorlieben
Die technische Speicherung oder der Zugriff ist für den rechtmäßigen Zweck der Speicherung von Präferenzen erforderlich, die nicht vom Abonnenten oder Benutzer angefordert wurden.
Statistiken
Die technische Speicherung oder der Zugriff, der ausschließlich zu statistischen Zwecken erfolgt.The technical storage or access that is used exclusively for anonymous statistical purposes. Without a subpoena, voluntary compliance on the part of your Internet Service Provider, or additional records from a third party, information stored or retrieved for this purpose alone cannot usually be used to identify you.
Marketing
Die technische Speicherung oder der Zugriff ist erforderlich, um Nutzerprofile zu erstellen, um Werbung zu versenden oder um den Nutzer auf einer Website oder über mehrere Websites hinweg zu ähnlichen Marketingzwecken zu verfolgen.
כשאני חושבת על ישראל, אני נזכרת במשפחת כהן. ישראל לא מזכירה לי את הכותל המערבי, אלא את החופשות אצל משפחת כהן בתל אביב. מי שלא מכיר אותם, עשוי לחשוב שהם עצמם תיירים בישראל. משעשע לראות איך הם מתמרחים בשכבות עבות של קרם הגנה, ואיך הם מסתובבים בכובעים גדולים ומשקפי שמש. הם תמיד עושים הכנות מדוקדקות, כולל תיק גב, ועושים לנו תכנית מתוכננת עד הפרט האחרון. למדתי מהם הרבה על התרבות הישראלית – על יום כיפור שבו כל הכבישים ריקים. גרנו על כיכר ויצמן שהיא מעגל תנועה גדול, ושהילדים עשו בו רונדלים עם הקורקינט. כאשר חברים של משפחת כהן בכל זאת השתמשו באוטו, היו כמה ילדים שזרקו עליהם אבנים. וגם פסח, כשכל המשפחה התאספה אצלם. משפחת כהן לא הקפידו לערוך את הסדר כמו שנהוג במשפחת דתיות. הם קראו שניים-שלושה קטעים מההגדה, לא כולה. הייתה נגיעה דתית, אבל מאחר שמשפחת כהן מסויגת מהדת, הם גם תקעו בדיחות. זה היה חג משפחתי כמו אצלנו חג המולד. אני מסתדרת מצוין עם הילדים שלהם. הם מדברים אנגלית ממש טוב. בניגוד למצב בצרפת ובספרד, ששם צעירים לא יודעים אנגלית בכלל, אפשר להתגבר מולם על מחסום השפה בקלות. כמובן יש הבדלים ביננו, אבל לא ניתן להכליל אותם. כפי שהתחוור לי מהסביבה של מיקי וליאת כהן, הם מעורבים יותר בחברה. ליאת הולכת כמה פעמים בחודש למעין קבוצת צופים שפעילה מאוד בעניינים חברתיים. כמו-כן, עם בית הספר הם יוצאים בכל שנה למחנה קיץ. מיקי נהג ללכת לסוג של מעבדה או מכון מחקר, שזה כנראה דבר שגרתי לגמרי. כמובן, הם גם עוסקים בפעילות כזאת כדי לזכות בתפקיד טוב יותר בצבא. יש להם תמריצים אחרים מאשר אצלנו. בעבר תמיד חשבתי שכולם באמת משרתים כחיילים ממש במשך שנים, אבל התברר לי שיש שם תחומי עיסוק מגוונים הרבה יותר. מי שמתכוון לעבוד בתחום טכנולוגיות המידע לאחר השירות הצבאי, אז מתברר שהצבא הוא המעסיק הטוב ביותר. בכל זאת, זה נראה לי קשה מאוד שמכריחים אותך ללכת לצבא שלוש שנים (בנים) או שנתיים (בנות). זה כמובן קשור להיסטוריה של ישראל, אבל קשה לי להעלות על הדעת שאחרי בית הספר אהיה מנועה לעשות מה שאני רוצה במשך שנים אחדות. מי שלא מאמין בקונספט של צבא ונשק, זו ממש מגבלה. אמנם לא הבחנתי אצלם בפחד, אבל הם גם לא שמחים לקראת השירות. הם פשוט מתייחסים לעניין כדבר טבעי. הרי בעיר רואים כל הזמנים חיילים במדים, והם גדלים לתוך זה. דיברנו הרבה גם על מוזיקה. הם אוהבים מאוד את הביטלס, כמוני, ומוכשרים במוזיקה. למיקי יש שמיעה אבסולוטית, וליאת מנגנת בפסנתר. גם אני מנגנת בפסנתר, אבל ממש לא ברמה הגבוהה שלה. כן, אני מסתדרת איתם מצוין. יש בינינו מעין חברות, גם אם אנחנו לא מכירים בצורה כזאת כדי לחלוק בינינו כל דבר.
תרגום: דוד אייכנראנד
נלי דורמן, בת 16
מתגוררת בברלין וביקרה בישראל באופן פרטי.