הלכתי לשירותים בבית קפה בתל אביב – ואז פנתה אליי אישה צעירה בעברית. עניתי לה באנגלית שאני מצטערת, אבל אני לא מבינה אותה. גם היא החליפה מיד לאנגלית ואמרה לי שחליפת המכנסיים שלבשתי נראית נהדר בעיניה.
החוויה הזאת הייתה מעניינת בשבילי: לא רק מפני שכל הישראלים מדברים אנגלית כמעט שוטפת – אלא כי האישה הצעירה הייתה כל כך פתוחה ולבבית, כל כך נחמדה.
עוד דבר שהיה יפה בעיניי בתל אביב היה החוף. הבחנתי בתחושת הקהילתיות שאפשר היה לחוש שם: שהחוף נמצא שם בשביל כולם, שיש שם מקומות בצל ושירותים ציבוריים בלי שצריך לשלם בעבורם. גם העיר הייתה יפה בעיניי, כי היא כל כך מזרח-תיכונית, דבר שלא ציפיתי לו. אכן, לרוב היה זבל ברחובות, המכוניות היו מלוכלכות או הרוסות, אבל גם זה היה נחמד במובן מסוים. האנשים תופסים את זה אחרת לגמרי מאתנו. גם כשיוצאים בערב, כשהולכים לברים הקטנים: העיר כולה מלאה חיים. רואים שם כל הזמן מגוון גדול כל כך של אנשים, וכל הזמן מלווה אותך ההרגשה: זו אספה מתמשכת של חברים שונים ומשונים. עברית הייתה השפה הראשונה שעוררה בי חשק ללמוד אותה. אמנם לעולם לא אוכל לכתוב בה, אבל השפה נשמעה לי מאוד מעניינת ומסעירה.
מצד אחר, הייתה מעניינת בעיניי ההפרדה הברורה שחוצה את המדינה לכל אורכה. לא רק בשל החומה שעומדת בין ישראל לפלסטין, אלא גם בירושלים הרגשתי שהמתיחות נוכחת במלוא עוצמתה. היה נחמד להיות שם פעם אחת ולהרגיש את האווירה, אבל הפיצול היה כל כך שלילי בעיניי, שהרגשתי שם רע.
התמימות והתקווה שרוצים לשמר מידלדלת בתוך המתיחות המתמשכת שמרגישים באוויר. אך כששוהים בתל אביב, אפשר להיאחז בשני הדברים האלה ולקוות לימים טובים יותר. זו הייתה חוויה חשובה בשבילי, לראות שבמרחק רחובות בלבד מדברים שפה שונה, שחיים לפי עקרונות של דת שונה ונוהגים זה בזה בסובלנות.
המקום המרשים ביותר בביקור היה ים המלח – חוויית טבע שמסוגה מעולם לא חוויתי. בשל הטמפרטורה של 47 מעלות, המים היו חמים כמו באמבטיה. קרקעית הים מכוסה כולה במלח, והמים צלולים לחלוטין. זו הייתה חוויה מדהימה, לצוף במים ולקרוא תוך כדי.
גם ארוחה הערב אצל אוֹרי ומאיה וילדיהם הייתה מהנה במיוחד. הם משפחה קוסמופוליטית במיוחד. בשבילי היה מרתק לשוחח אתם על ההיסטוריה של הארץ, על הנאמנות לצבא ועל סכסוכים דתיים. המפגש, הארוחה הטובה והאופן שבו האנשים מקבלים אותך בביתם היו בעבורי חוויה שקשה לתאר במילים – תחושה של משפחה.
אפשר להשוות את העיר לברלין, עיר הולדתי – האנשים קוסמופוליטים, קומוניקטיבים, סובלניים וכל אחד הוא יחיד במינו. מבחינת הארכיטקטורה העיר שונה מאוד, אבל כולם חיים יחד, וזה לא משנה מאיפה הם מגיעים, לאיזו דת הם משתייכים, את מי הם אוהבים, איך הם אוהבים ואיך הם מגדירים את עצמם.
מוניק להר, בת 21
נולדה בברלין ולומדת בהמבורג מנהל עסקים במסלול דו-חוגי. באוגוסט 2017 ביקרה בישראל לראשונה בטיול בן 6 ימים.
הלכתי לשירותים בבית קפה בתל אביב – ואז פנתה אליי אישה צעירה בעברית. עניתי לה באנגלית שאני מצטערת, אבל אני לא מבינה אותה. גם היא החליפה מיד לאנגלית ואמרה לי שחליפת המכנסיים שלבשתי נראית נהדר בעיניה.
החוויה הזאת הייתה מעניינת בשבילי: לא רק מפני שכל הישראלים מדברים אנגלית כמעט שוטפת – אלא כי האישה הצעירה הייתה כל כך פתוחה ולבבית, כל כך נחמדה.
עוד דבר שהיה יפה בעיניי בתל אביב היה החוף. הבחנתי בתחושת הקהילתיות שאפשר היה לחוש שם: שהחוף נמצא שם בשביל כולם, שיש שם מקומות בצל ושירותים ציבוריים בלי שצריך לשלם בעבורם. גם העיר הייתה יפה בעיניי, כי היא כל כך מזרח-תיכונית, דבר שלא ציפיתי לו. אכן, לרוב היה זבל ברחובות, המכוניות היו מלוכלכות או הרוסות, אבל גם זה היה נחמד במובן מסוים. האנשים תופסים את זה אחרת לגמרי מאתנו. גם כשיוצאים בערב, כשהולכים לברים הקטנים: העיר כולה מלאה חיים. רואים שם כל הזמן מגוון גדול כל כך של אנשים, וכל הזמן מלווה אותך ההרגשה: זו אספה מתמשכת של חברים שונים ומשונים. עברית הייתה השפה הראשונה שעוררה בי חשק ללמוד אותה. אמנם לעולם לא אוכל לכתוב בה, אבל השפה נשמעה לי מאוד מעניינת ומסעירה.
מצד אחר, הייתה מעניינת בעיניי ההפרדה הברורה שחוצה את המדינה לכל אורכה. לא רק בשל החומה שעומדת בין ישראל לפלסטין, אלא גם בירושלים הרגשתי שהמתיחות נוכחת במלוא עוצמתה. היה נחמד להיות שם פעם אחת ולהרגיש את האווירה, אבל הפיצול היה כל כך שלילי בעיניי, שהרגשתי שם רע.
התמימות והתקווה שרוצים לשמר מידלדלת בתוך המתיחות המתמשכת שמרגישים באוויר. אך כששוהים בתל אביב, אפשר להיאחז בשני הדברים האלה ולקוות לימים טובים יותר. זו הייתה חוויה חשובה בשבילי, לראות שבמרחק רחובות בלבד מדברים שפה שונה, שחיים לפי עקרונות של דת שונה ונוהגים זה בזה בסובלנות.
המקום המרשים ביותר בביקור היה ים המלח – חוויית טבע שמסוגה מעולם לא חוויתי. בשל הטמפרטורה של 47 מעלות, המים היו חמים כמו באמבטיה. קרקעית הים מכוסה כולה במלח, והמים צלולים לחלוטין. זו הייתה חוויה מדהימה, לצוף במים ולקרוא תוך כדי.
גם ארוחה הערב אצל אוֹרי ומאיה וילדיהם הייתה מהנה במיוחד. הם משפחה קוסמופוליטית במיוחד. בשבילי היה מרתק לשוחח אתם על ההיסטוריה של הארץ, על הנאמנות לצבא ועל סכסוכים דתיים. המפגש, הארוחה הטובה והאופן שבו האנשים מקבלים אותך בביתם היו בעבורי חוויה שקשה לתאר במילים – תחושה של משפחה.
אפשר להשוות את העיר לברלין, עיר הולדתי – האנשים קוסמופוליטים, קומוניקטיבים, סובלניים וכל אחד הוא יחיד במינו. מבחינת הארכיטקטורה העיר שונה מאוד, אבל כולם חיים יחד, וזה לא משנה מאיפה הם מגיעים, לאיזו דת הם משתייכים, את מי הם אוהבים, איך הם אוהבים ואיך הם מגדירים את עצמם.
מוניק להר, בת 21
נולדה בברלין ולומדת בהמבורג מנהל עסקים במסלול דו-חוגי. באוגוסט 2017 ביקרה בישראל לראשונה בטיול בן 6 ימים.