רשמים מאוניברסיטת הקיץ הבינלאומית בבאר שבע 2016
אנשים רבים חיים באמונה שדיווחי התקשורת מספקים להם ידע מקיף ומהימן על המצב במזרח התיכון ובמיוחד על ישראל: הם בטוחים שישראל מורכבת מחיילי צה"ל, מחרדים ומה"פלסטינים". כמשתתף באוניברסיטת הקיץ הבינלאומית בבאר שבע 2016, ברצוני להראות שהמציאות במדינה היהודית והדמוקרטית מורכבת ומגוונת יותר מכפי שהיא מוצגת בדרך כלל באמצעי התקשורת.
משנת 1998 אוניברסיטת בן גוריון מקיימת תכנית קיץ מיוחדת עבור גרמנים ואמריקנים. התכנית, שהוקמה על ידי פרופ' מרק גלבר, מבקשת לשמש פלטפורמה לדיאלוג הגרמני-יהודי והגרמני-ישראלי. כך מוצעת בבאר שבע הזדמנות חד-פעמית להעמיק את ההיכרות עם הארץ בדרך ייחודית. תכנית הקיץ בת ששת השבועות של אוניברסיטת בן גוריון כוללת קורס עברית אינטנסיבי (אולפן) שמתקיים כל יום מימות השבוע במשך שלוש שעות בבוקר. מי שרוצה באמת להבין ארץ כלשהי ואת תושביה לא יכול שלא לרכוש לפחות ידיעות בסיסיות בשפתה. אחרי שישה שבועות באולפן, אמנם קשה להבין נאום בכנסת בלי ידיעות מוקדמות. אבל אפשר בלי שום קושי להזמין פלאפל, לשכור דירה ולפטפט קצת עם ישראלים.
אחרי הפסקת הצהריים מתקיימים על פי רוב הרצאות ואירועים של תכנית המסגרת האקדמית. התכנית מציגה נקודות מבט שונות – החל בציונים מושבעים וכלה במבקרים מתלהמים של ממשלת ישראל. ההשקפה שישראל אינה דמוקרטיה, השקפה שעדיין נפוצה מאוד למרבה הצער, מופרכת כאן לנוכח המצב בשטח ונעלמת אל עולם האגדות: אני לא מכיר אירועים אקדמיים רבים באוניברסיטאות גרמניות שבהם מתנהלים דיונים סוערים ושנויים במחלוקת כמו הדיונים שהתנהלו באוניברסיטת הקיץ בבאר שבע. לא חסר כאן מגוון פוליטי, בהחלט לא. האתגר הניצב בפני המשתתף התמים הוא דווקא להטיל ספק באמירות נחרצות ולזהות מניעים פוליטיים. כי גם בישראל לא כל מה שמרצים בפניך חייב להיות נכון. ולא לכל מה ששומעים, חייבים להאמין.
חלק נוסף בתכנית הם הסיורים – למשל להרי יהודה, לקבר של דוד בן גוריון בשדה בוקר או לירושלים. מאחר שטיול של יום לבירת ישראל נדמה לי קצר מדי, ארגנתי עם כמה חברים טיול של סוף שבוע לשם. מקום לינה מוצלח ומומלץ מאוד מצאנו באכסניה האוסטרית בעיר העתיקה, ליד שער שכם. הטיול הזה נתן לנו גם את ההזדמנות להפריך קלישאה ישראלית נוספת: האפליה הכללית כביכול של האוכלוסייה הערבית. הן בהר הבית, שנגיש ללא-מוסלמים רק באופן מוגבל ובשעות מוגדרות, והן בחיי העיר העתיקה הערבית לא מורגשת אפליה כזאת. חנויות תיירים ערביות רבות מציעות לא פעם טי-שירטס אנטישמיים ומזכרות אחרות בלי שחייל ישראלי יעשה משהו.
דמוקרטיה שמאפשרת למתנגדיה חופש ביטוי אינה ראויה להיקרא "משטר אפרטהייד". המונח הזה, שרבים המדברים על ישראל משתמשים בו, הוא סילוף גרוטסקי של המציאות ובה בעת ממעיט מערך החוויות ההיסטוריות של דרום אפריקה. הוכחה נוספת לחירויות שישראל מעניקה לאזרחיה הן הסטודנטיות המוסלמיות הרבות החובשות חיג'אב בקמפוס של אוניברסיטת בן גוריון. גם מרצים ערבים מלמדים וחוקרים שם.
בירת הדרום של ישראל בלב הנגב מציעה חוץ מזה מגוון אפשרויות להכיר מקרוב את שגרת היומיום הישראלית. באר שבע, על כ-200,000 תושביה, היא מן הערים הבינוניות בגודלן בישראל. הכנסת האורחים והפתיחות של ישראלים רבים ניכרת בכל מקום: אם בטיול בעיר העתיקה, בשהייה בבריכת השחייה או בארוחת שבת משותפת עם מקומיים.
מה שמדהים ומעורר התפעלות באנשים האלה הוא חדוות החיים שבה הם מעצבים את ארצם במצב של איום תמידי. התובנה שלביטחון כאן יש משמעות אחרת לגמרי מאשר בגרמניה מגיעה לכל המאוחר בבדיקה הביטחונית בכניסה לקמפוס או בתחנת הרכבת. לצבא יש אפוא משמעות מעשית: הוא הערובה למרחב החיים הבטוח של העם היהודי ובה בעת חוליה מחברת בחברה ששכבותיה השונות חיות על פי רוב זו לצד זו ולא זו עם זו. ישראלים צעירים רבים שהתיידדתי איתם במהלך השהות שלי בארץ לא מבינים איך מדינות אירופה שופטות בלי הרף את ישראל בזמן שהם בתור חיילים חוו סכנה ממשית שנשקפה לחייהם, סכנה בלתי נראית ועם זאת נוכחת בכל מקום.
חוויה מרשימה אחרת מעבר לתכנית הרשמית הייתה הביקור בעיר הבדואית רהט, כמה קילומטרים צפונית לבאר שבע. כאן חיים רק מוסלמים, מועצת העיר והעירייה מורכבת ומנוהלת על ידי מפלגות מוסלמיות. גם כאן נתקלתי בהכנסת אורחים לבבית בעת השיחות על המצב התרבותי והיומיומי בעיר. יהודים אין ברהט, אבל יש אוכלוסייה מוסלמית עצמאית וגדולה. גם כאן המציאות סותרת את הדימוי של ישראל כמדינה "גזענית".
עבור כאלפיים אירו כולל לינה במעונות הסטודנטים התכנית המגוונת של אוניברסיטת הקיץ בבאר שבע מציעה הזדמנות נהדרת להתוודע באופן אישי לארץ ולאנשיה. בכך כלולה גם האפשרות לתקן השקפות סלקטיביות וסטריאוטיפים אנטישמיים ביחס למדינה היהודית. שהייה של שישה שבועות בישראל פירושה לצאת למסע המפריך במובנים רבים הפשטות של מציאות מורכבת ומחדד את המבט על האמביוולנטיות של השגרה המציאותית. לסיכום הייתי מעז לומר שההשתתפות באוניברסיטת הקיץ בבאר שבע מספקת חוויות אישיות ותובנות אותנטיות על מציאות החיים בישראל ששום סמינר באוניברסיטה גרמנית אינו יכול לספק.
רשמים מאוניברסיטת הקיץ הבינלאומית בבאר שבע 2016
אנשים רבים חיים באמונה שדיווחי התקשורת מספקים להם ידע מקיף ומהימן על המצב במזרח התיכון ובמיוחד על ישראל: הם בטוחים שישראל מורכבת מחיילי צה"ל, מחרדים ומה"פלסטינים". כמשתתף באוניברסיטת הקיץ הבינלאומית בבאר שבע 2016, ברצוני להראות שהמציאות במדינה היהודית והדמוקרטית מורכבת ומגוונת יותר מכפי שהיא מוצגת בדרך כלל באמצעי התקשורת.
משנת 1998 אוניברסיטת בן גוריון מקיימת תכנית קיץ מיוחדת עבור גרמנים ואמריקנים. התכנית, שהוקמה על ידי פרופ' מרק גלבר, מבקשת לשמש פלטפורמה לדיאלוג הגרמני-יהודי והגרמני-ישראלי. כך מוצעת בבאר שבע הזדמנות חד-פעמית להעמיק את ההיכרות עם הארץ בדרך ייחודית. תכנית הקיץ בת ששת השבועות של אוניברסיטת בן גוריון כוללת קורס עברית אינטנסיבי (אולפן) שמתקיים כל יום מימות השבוע במשך שלוש שעות בבוקר. מי שרוצה באמת להבין ארץ כלשהי ואת תושביה לא יכול שלא לרכוש לפחות ידיעות בסיסיות בשפתה. אחרי שישה שבועות באולפן, אמנם קשה להבין נאום בכנסת בלי ידיעות מוקדמות. אבל אפשר בלי שום קושי להזמין פלאפל, לשכור דירה ולפטפט קצת עם ישראלים.
אחרי הפסקת הצהריים מתקיימים על פי רוב הרצאות ואירועים של תכנית המסגרת האקדמית. התכנית מציגה נקודות מבט שונות – החל בציונים מושבעים וכלה במבקרים מתלהמים של ממשלת ישראל. ההשקפה שישראל אינה דמוקרטיה, השקפה שעדיין נפוצה מאוד למרבה הצער, מופרכת כאן לנוכח המצב בשטח ונעלמת אל עולם האגדות: אני לא מכיר אירועים אקדמיים רבים באוניברסיטאות גרמניות שבהם מתנהלים דיונים סוערים ושנויים במחלוקת כמו הדיונים שהתנהלו באוניברסיטת הקיץ בבאר שבע. לא חסר כאן מגוון פוליטי, בהחלט לא. האתגר הניצב בפני המשתתף התמים הוא דווקא להטיל ספק באמירות נחרצות ולזהות מניעים פוליטיים. כי גם בישראל לא כל מה שמרצים בפניך חייב להיות נכון. ולא לכל מה ששומעים, חייבים להאמין.
חלק נוסף בתכנית הם הסיורים – למשל להרי יהודה, לקבר של דוד בן גוריון בשדה בוקר או לירושלים. מאחר שטיול של יום לבירת ישראל נדמה לי קצר מדי, ארגנתי עם כמה חברים טיול של סוף שבוע לשם. מקום לינה מוצלח ומומלץ מאוד מצאנו באכסניה האוסטרית בעיר העתיקה, ליד שער שכם. הטיול הזה נתן לנו גם את ההזדמנות להפריך קלישאה ישראלית נוספת: האפליה הכללית כביכול של האוכלוסייה הערבית. הן בהר הבית, שנגיש ללא-מוסלמים רק באופן מוגבל ובשעות מוגדרות, והן בחיי העיר העתיקה הערבית לא מורגשת אפליה כזאת. חנויות תיירים ערביות רבות מציעות לא פעם טי-שירטס אנטישמיים ומזכרות אחרות בלי שחייל ישראלי יעשה משהו.
דמוקרטיה שמאפשרת למתנגדיה חופש ביטוי אינה ראויה להיקרא "משטר אפרטהייד". המונח הזה, שרבים המדברים על ישראל משתמשים בו, הוא סילוף גרוטסקי של המציאות ובה בעת ממעיט מערך החוויות ההיסטוריות של דרום אפריקה. הוכחה נוספת לחירויות שישראל מעניקה לאזרחיה הן הסטודנטיות המוסלמיות הרבות החובשות חיג'אב בקמפוס של אוניברסיטת בן גוריון. גם מרצים ערבים מלמדים וחוקרים שם.
בירת הדרום של ישראל בלב הנגב מציעה חוץ מזה מגוון אפשרויות להכיר מקרוב את שגרת היומיום הישראלית. באר שבע, על כ-200,000 תושביה, היא מן הערים הבינוניות בגודלן בישראל. הכנסת האורחים והפתיחות של ישראלים רבים ניכרת בכל מקום: אם בטיול בעיר העתיקה, בשהייה בבריכת השחייה או בארוחת שבת משותפת עם מקומיים.
מה שמדהים ומעורר התפעלות באנשים האלה הוא חדוות החיים שבה הם מעצבים את ארצם במצב של איום תמידי. התובנה שלביטחון כאן יש משמעות אחרת לגמרי מאשר בגרמניה מגיעה לכל המאוחר בבדיקה הביטחונית בכניסה לקמפוס או בתחנת הרכבת. לצבא יש אפוא משמעות מעשית: הוא הערובה למרחב החיים הבטוח של העם היהודי ובה בעת חוליה מחברת בחברה ששכבותיה השונות חיות על פי רוב זו לצד זו ולא זו עם זו. ישראלים צעירים רבים שהתיידדתי איתם במהלך השהות שלי בארץ לא מבינים איך מדינות אירופה שופטות בלי הרף את ישראל בזמן שהם בתור חיילים חוו סכנה ממשית שנשקפה לחייהם, סכנה בלתי נראית ועם זאת נוכחת בכל מקום.
חוויה מרשימה אחרת מעבר לתכנית הרשמית הייתה הביקור בעיר הבדואית רהט, כמה קילומטרים צפונית לבאר שבע. כאן חיים רק מוסלמים, מועצת העיר והעירייה מורכבת ומנוהלת על ידי מפלגות מוסלמיות. גם כאן נתקלתי בהכנסת אורחים לבבית בעת השיחות על המצב התרבותי והיומיומי בעיר. יהודים אין ברהט, אבל יש אוכלוסייה מוסלמית עצמאית וגדולה. גם כאן המציאות סותרת את הדימוי של ישראל כמדינה "גזענית".
עבור כאלפיים אירו כולל לינה במעונות הסטודנטים התכנית המגוונת של אוניברסיטת הקיץ בבאר שבע מציעה הזדמנות נהדרת להתוודע באופן אישי לארץ ולאנשיה. בכך כלולה גם האפשרות לתקן השקפות סלקטיביות וסטריאוטיפים אנטישמיים ביחס למדינה היהודית. שהייה של שישה שבועות בישראל פירושה לצאת למסע המפריך במובנים רבים הפשטות של מציאות מורכבת ומחדד את המבט על האמביוולנטיות של השגרה המציאותית. לסיכום הייתי מעז לומר שההשתתפות באוניברסיטת הקיץ בבאר שבע מספקת חוויות אישיות ותובנות אותנטיות על מציאות החיים בישראל ששום סמינר באוניברסיטה גרמנית אינו יכול לספק.